תמר רבנו – ה' אמת

 ה' אֱמֶת

וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת

אִמָּא תָּמִיד אוֹמֶרֶת אֱמֶת

אַבָּא שֶׁלִּי כְּבָר מֵת

וַאֲנִי יְכוֹלָה

לְהִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב

וְלִרְאוֹת

מָה אֲנִי אוֹהֶבֶת

וּמָה אֲנִי שׂוֹנֵאת

אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ

שׂוֹנֵאת

אֱמֶת.

האבולוציה של האמת

בשיר ישנן שלוש חטיבות זמן:

1 ילדות שבה  האמיתות מוחלטות: ה' אֱמֶת/ וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת/ אִמָּא תָּמִיד אוֹמֶרֶת אֱמֶת

  2 תהליך ההתבגרות ושחרור במבט לאחור:  אבָּא שֶׁלִּי כְּבָר מֵת / וַאֲנִי יְכוֹלָה / לְהִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב / וְלִרְאוֹת / מָה אֲנִי אוֹהֶבֶת / וּמָה אֲנִי שׂוֹנֵאת

3 בגרות/הווה,  וסיכום-מסקנה: אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ    /   שׂוֹנֵאת    /  אֱמֶת.

 השיר הקצר מתאר את ה"אבולוציה" של משמעות האמת אצל הדוברת מילדות לבגרות ובתוך כך יכול להצביע על התפתחותה-התבגרותה בכלל של הדוברת, ואף את שחרורה, ממי שקיבלה סמכות הורית למי שהפכה עצמאית בדעותיה ורגשותיה.

הפתיחה מנוסחת כאקסיומה, כקיומה של אמת מוחלטת, תלוית אמונה, ללא הבחנה גילאית, מגדרית, או מעמדית :

"ה' אמת

ותורתו אמת".

הפתיחה לכאורה משוללת קונוטציה של גיל, אולם מן ההמשך ניתן להסיק כי לפנינו תיאור של קביעה סמכותית מוחלטת ששמעה הדוברת בבית, כמי שנדרשת, כילדה, להאמין ולקבל את "האמת" האלוהית כעובדה שאיננה ניתנת לערעור, כפי שמקבלת כל קהילה דתית את דבר אלוהים המוכתב לה על ידי חכמי הדת. משפט זה מאפיין את הדת היהודית (משפט דומה קיים בכל דת מונותאיסטית). ניתן להניח בגלל הביטוי הזה כי הדוברת- הילדה מתארת את תפישתה הילדותית כפי שהוכתבה לה: שה' הוא האמת והאמת היא ה' וקיימת חפיפה מלאה בין השניים. כילדה, יש לה צורך לקבל את החיים את העובדות מתוך אמונה, כאמת אבסולוטית בלי לחשוב עליהם או לערער עליהם, ובלי להבין ולגבש עמדה משלה. והרי האמונה כי ה' הוא אמת ותורתו אמת היא מעין מבחן של היהודי המאמין: אל תשאל שאלות, עשה את מה שנחוץ שתעשה.

עבור ילדה קטנה ותמימה זהו עוגן שניתן להשען עליו בבטחון שהכל בסדר, הכל בטוח והחוקים קיימים לעד.

בהמשך השיר מתקיים הפסוק:

"אמא תמיד אומרת אמת"

זהו השלב הבא של אמונה מוחלטת. לא אמונה דתית אוניברסלית אלא אמונה פסיכולוגית של ילדה  באמה:  או שהאם היא צדיקה נדירה, או שהילדה זקוקה לאמון באם האהובה על מנת להמשיך להתקיים בעולם בטוח שחוקיו ברורים.

   "אַבָּא שֶׁלִּי כְּבָר מֵת"  – בחברה הדתית-מסורתית האב נחשב לדמות הסמכותית, כמי שמייצג את הדרישה לקבלה מוחלטת של מהי האמת, ששולל את הזכות לבדוק ולהחליט לבד. סביר להניח כי גם בשיר האב היה דתי, והאמירה שה' ותורתו הן אמת מיוחסת לו. האב מדבר בשם הסמכות המוחלטת. הוא קובע שחובה להאמין באל ובתורתו, וגם מאציל אותה על האם – קרי שיש לקבל כאמת מוחלטת גם את דבריה. וכך, כפי שה' הוא אמת ותורתו אמת כך גם אמה של הדוברת כסמכות הורית (וסביר שגם רגשית).

האב מת. ייתכן שהדוברת מציינת עובדת חיים, אבל בכל מקרה, האב, כסמבול של סמכות "כל יכולה" כבר לא קיים.

תמיהה יכולה לעלות מהעובדה שהאב אינו מוזכר בשיר במישרין כמי שחובה לקבל את דבריו כאמת. אולם אי הידיעה נובעת מכך שאיננו יודעים את העובדות לאשורן: מתי מת האב, האם בילדותה, כך שלא הספיק להיות סמכות הורית, משום שהוא לא היה זמין באופן מוחלט, או משום שבעיני הדוברת – הילדה, האב היה כל כך סמכותי עבורה שלא היה מקום אפילו להזכיר את הנושא.

על כל פנים – עתה, לאחר שהאב מת, היא משתחררת מעול הצייתנות המוחלטת, של אמונה עיוורת שאינה מרשה ספק או פקפוק או בדיקה, ואפילו לא הותיר מקום לילדה לחשוב אם היא מאמינה או לא:

 "אבא שלי כבר מת,

ואני יכולה להסתכל מסביב

ולראות

מה אני אוהבת

ומה אני שונאת"

 השיר מסתיים במשפט:

אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ "

שׂוֹנֵאת

אֱמֶת".

 משפט זה מתאר את תוצאת ההתפתחות הנשית של הדוברת. כעת היא חיה חיי רגש ולא חיים "מוסריים"  מוחלטים, וזאת מתוך בחירה, שלא הייתה לה כילדה. ערך "האהבה" חשוב בעיניה מערך ה"אמת". למעשה, היא טוענת בשני משפטים קצרים את הפמיניזם החדש, הדורש לקבל את האישה עם תכונת  ה-caring   של גיליגן* ולא כבעלת המוסר החמור הבלתי אנושי כמעט של קאנט.* *

 יחד עם זאת לא מובנת כל צורכה שנאת האמת. אלא אם כוונת הדוברת ששנואה עליה האמת המוחלטת הסמכותית-דתית-אקסיומטית, לאורה חונכה, זו שלמעשה נכפתה עליה בילדותה. אותה אמת בה היא פותחת את השיר, בעוד שאמיתות אחרות (ושאינן מוחלטות), בראשן האהבה, תופסות את מקומה.

הגלישה שעושה הדוברת אחרי "אוהבת אותך" (הפניה הישירה אליו מצביעה על כך שמדובר באהוב ספציפי, אך מופשט ועלום, שלא היה לו כל סימן ורמז קודם בשיר), והגלישה בשנית אחרי "שונאת" (המובאת ללא ציון מושא השנאה) פותחת אפשרות קריאה נוספת של הסיום: האהבה  ושנאה הן האמיתות הנוכחות של הדוברת: ולכן היא

"אוהבת אותך

שונאת

(וזו) האמת."

     _ _ _ _ _ _ _ _ _

*("מחברת "בקול שונה". היתה תלמידתו של קולברג שעסק בניתוח ההתפתחות המוסרית של האדם ונשען על מחקריו של פיאז'ה. הוא דירג את ההתפתחות המוסרית ל-6 שלבים. גיליגן טענה שהשלבים מתארים התפתחות של גברים ואילו אצל הנשים ההתפתחות היא שונה, בשל נטייתן להעניק דאגה לזולת, ובשל כך התפישה שלהן את המצבים הקולברגיים שונה בתכלית.)

**(הציווי הקטגורי של קאנט טוען שהערך המוסרי הגבוה ובלתי ניתן לפשרה הוא אמירת אמת)