שושי שמיר – שני שירים

אֲנִי כּוֹתֶבֶת מִזְמוֹר לְאָסָף

פָּנִים לְכָאן וּלְכָאן. מְסַרֶבֶת אֶת

תָּאַי לְהַסְגִּיר. בְּרָמַת-הָאַקְרָאי לֹא מֵזִימָה

אַף תַּחְבּוּלָה. רַק כְּאִלּוּ-יוֹדַעַת.

וִילוֹן לוֹגוֹאִים מִסָּבִיב לַמִּטָּה כְּאִלּוּ

מוֹסִיף טַעַם וַצֶּבַע וּצְחוֹק וְגַם פְּרָטִיוֹת.

עֲיֵפוּת שֶׁלִּי, גּוֹאֶלֶת-נַפְשִׁי, כֹּמֶר

וִדּוּי לְגוּפִי הַדָּוּוּי. אֵיךְ לְפָרֵשׁ

דַּחַף כָּזֶה לִמְנוּחַת-עוֹלָמִים, לְפִשּׂוּט אֵיבָרִים סוֹפִי.

יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה

לַיְלָה. דִּין רוֹדֵף נִפְסַק לַעֲלִילַת

דָּם. מָה הָרָעָב שֶׁלָּךְ?

מָה הַזַּעַם מְחוֹלֵל טַנְגּוֹ עִוְעִים מָה

תָּם וּמָה מַתְחִיל וָרֶשַׁע

מָה מַר וּמָה מֶנְטָה יָרֹק תַּעֲשִׂיָּתִי

זָהָב הָיָה וּפֶתַע אֵין אִתִּי

מַכֹּלֶת שְׁכוּנָתִית חֵיל הַיֶּשַׁע וִינְטֵג" יָד שְׁנִיָּה

וִינִיל סְקַיי פוֹרְמַיְקָה לִינוֹלֵיאוּם לָנוֹלִין פוֹרְמָלִין

רַחֲמֵי שָׁמַיִם מוֹר וְקִנָּמוֹן

לִוְיָתָן נָחָשׁ-בָּרִיחַ לֹא מְחַכֶּה לִי לֹא מְזַכֶּה אוֹתִי

אָנִיָּה יוֹרֶדֶת-יָם וּבְבִטְנָה הַפֶּגֶר. אֵיכָה אֵימָה נַבִּיעַ?

סֶגֶר אֵיךְ נַחְתוֹךְ בִּדְבַר-תּוֹרָה מֻשְׁחָז?

פּוֹרֵעַ בִּשְׂעָרִי עֲטַלֵּף נֶאֱחָז.

אֵין בְּרֵרָה

כָּרֶגַע אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לִחְיוֹת.

רֹב הַסִּכּוּיִּם שֶׁהַזְּמַן יָבִיא אָבִיב.

גַּעְגּוּעִים כְּבָר הִתְחִילוּ לְהִתְנַקֵּז לְשָׂם.

עַד אָז חַיָּבִים לְהִסְתַּפֵּק בֶּאֱמוּנָה.

אֵין עוֹרְרִין שֶׁמְּנַת חֶלְקֵי הַמָּרוֹר נִגְדְּשָׁה.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמְּלַאי בִּלְתִּי מֻגְדָּר, אֲבָל לִי

נֹחַ לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה נִגְמַר. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין

בְּרֵרָה. אֲנִי לֹא מוּכָנָה לִשְׁמֹעַ מִזֶּה, פְּקָקִים לְאָזְנַי.

רֹאשִׁי תַּלְתַּלִים כְּתוּמֵי חֲלוּדָה, טוֹטָפוֹת בֵּין עֵינַי, אֶת

יְרִיַּת הַפְּתִיחָה פִסְפַסְתִּי אֲבָל לֹא הֻחְמְצָה

רִיצָתִי, גַּם אִם הַקֶּצֶב שֶׁלִּי אִטִּי, חָרִיג, יֵשׁ אוֹמְרִים מְיֻחָד.

הַנּוֹקְטִים לָשׁוֹן נְקִיָּה אוֹמְרִים מְיֻחָד. אֲנִי אִתָּם.

אֶלָּא, מִדֵּי פַּעַם מֵגִיחַ חִבּוּק מְיֻתָּם מְחַפֵּשׂ אוֹתִי

לֹא מְוַתֵּר דּוֹרֵשׁ לְעָטְפֵנִי יַתְמוּת. לֹא רוֹצָה

אוֹתְךָ, תָּמוּת, אֲנִי צוֹעֶקֶת עָלְיו בַּחוּץ, אֲבָל בִּפְנִים כְּלוּם.

לִחְיוֹת זֶה אוּלַי צָרִיךְ לֹא לְהַרְשׁוֹת לוֹ

חָרִיץ. לִי זֶה עוֹד לֹא מִסְתַּדֵּר.

יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה יְשִׁירָה לְבִפְנִים כְּלוּם. אֲבָל

וּבְכָל זֹאת גַּעְגּוּעִים מַבְשִׁילִים שָׁם

תֵּכֶף מַשֶּׁהוּ מַתְחִיל כִּי כָּכָה זֶה אָבִיב נִצָּנִים.

טוֹב שֶׁאַתְּ כְּבָר רוֹאָה אֶת זֶה,

וְגַם שֶׁכָּרֶגַע אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לִחְיוֹת טוֹב.

בֵּינְתַיִם אֱמוּנָה זֶה הֲכִי קָרוֹב לְזֶה, מְבִינִים?